מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים בה היו מעורבים שני כלי רכב ביום 14.1.11 (להלן: "התאונה").

הצדדים וטענותיהם -

התובעת, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") היתה בזמנים הרלבנטיים המבטחת של רכב מסוג מרצדס (להלן: "המרצדס"), בו נהג במועד התאונה מר דוד כהן (להלן: "כהן").

הנתבעת, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") היתה בזמנים הרלבנטיים המבטחת של משאית סמיטריילר (להלן: "המשאית"), בה נהג מר יורם שלם (להלן: "שלם").

לטענת כהן, הוא הגיע מאזור קרית אתא ופנה ימינה בצומת קרית אתא על מנת להשתלב בתנועה שנוסעת מכיוון חיפה לכיוון עכו בכביש חיפה-עכו. לטענת כהן, אחרי שכבר השתלב בנתיב ההשתלבות, לאחר הפניה ימינה, וכבר היה בנסיעה צפונה, המשאית - שהיתה משמאלו – סטתה ימינה לעבר הנתיב שלו ופגעה בו. לטענת התובעת, סך הנזק הינו כ-54,000 ₪.

שלם לעומתו, טוען כי הוא נסע במסלול הימני בדרך מחיפה לכיוון עכו וכי המרצדס הגיעה מכיוון קרית אתא ורצתה לנסות "להשתחל" בתנועה לפני המשאית וכך נפגעה.

הכרעה -

לפניי העידו כהן ושלם, שניהם הדגימו כיצד התרחשה התאונה ואף הוגשו תמונות של הצומת ושרטוטים רלבנטיים.

לאחר ששקלתי את עדויות הנהגים, בחנתי את הראיות הנוספות ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להדחות. כיון שעסקינן בתובענה בסדר דין מהיר, בהתאם להוראות תקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקר נימוקי.

ראשית, עסקינן למעשה בסיטואציה בה העידו בפניי רק שני הנהגים והמדובר בעדות בעל פה למול עדות בעל פה. כל אחד מהצדדים טוען שהיה עד ראיה נוסף שיכול היה לתמוך בגרסתו, אך שני הצדדים כשלו בפן הראייתי בכך שלא הצליחו לזמן את אותם עדי ראיה פוטנציאליים נטענים. במצב דברים זה, אין לי אלא את העדות בעל פה של שני הנהגים המעורבים ולא אוכל לומר ששוכנעתי שגרסתו של כהן מסתברת יותר מאשר גרסתו של שלם. שני הנהגים התקשו לענות על חלק מהשאלות שהופנו אליהם ומצאתי שיש קושי מסוים לקבל את שתי הגרסאות במלואן. במצב דברים שכזה, כאשר שתי הגרסאות עוררו קושי מסוים, ולא ניתן לקבוע שהקשיים לגבי האחת מרובים או מהותיים מאשר הקשיים לגבי השניה, ניתן לומר שכפות המאזניים מעוינות ובמצב דברים שכזה, דין התביעה להידחות.

שנית, הקושי המרכזי שאני מוצאת בגרסת התביעה טמון בכך שכהן היה חייב לתת זכות קדימה לשלם וחייב היה להיכנס לכביש הראשי רק לאחר שהוא מוודא שהוא יכול לעשות כן בבטחה. כהן נשאל בחקירתו כמה וכמה פעמים כיצד לא ראה את המשאית מגיעה וכיצד לא יכול היה למנוע את התאונה ומצאתי שתשובותיו בהקשר זה לא היו משביעות רצון. בתחילת הדרך, הוא השיב שהוא לא ראה את המשאית, לאחר מכן הוא הסביר שכאשר הוא ראה אותה, הוא כבר היה בתוך מסלול ההשתלבות והיא היתה מאחוריו או משמאלו, ולאחר מכן, כאשר הוא שוב נשאל כיצד הוא לא האט טרם ההשתלבות ומדוע לא מצא לנכון לתת למשאית זכות קדימה, תשובותיו הפכו להיות מבולבלות וניכר היה שהוא מתקשה להתמודד עם השאלות. יש עוד לראות כי שלם מכחיש שהיה במסלול השמאלי ומסביר כי היה בנתיב הימני. שוכנעתי כי המסלול שבו היה כהן לא היה אחד מנתיבי הכביש "הרגילים", אלא שהוא היה בנתיב שהוא עצמו מכנה "נתיב ההשתלבות", ולכן – עליו היה להאט ולתת למשאית לעבור לפניו.

שלישית, התמונות של הנזקים שנגרמו למרצדס אינן מתיישבות עם הטענה של התביעה, לפיה המרצדס כבר היתה בנתיב ההשתלבות והמשאית הגיעה ופגעה בה. אם אכן המרצדס היתה משלימה את ההשתלבות הבטוחה והמסודרת בנתיב הנסיעה שנוסע צפונה, היינו מצפים לראות פגיעה בחלק האחורי – שמאלי של המרצדס. אלא שהנזקים אינם כאלו. בהקשר זה אבקש להעיר שייתכן מאוד שהפגיעה התרחשה כאשר המרצדס נמצאה ב"שטח המת" של המשאית, או לפחות בחלקו, אך אין בכך כדי לגרוע ממסקנתי דלעיל, שכן, אף אם המרצדס היתה ב"שטח המת", כאשר היתה בנתיב ההשתלבות - היה עליה לעצור ולהמתין לפני שהיא ממשיכה ונוסעת אל תוך הנתיב שמוביל צפונה והיה עליה לראות באותה עת את המשאית ולהבין שמן הראוי להמתין עד שהמשאית תחלוף ולא להסתכן ולנסות להספיק "להשתחל" לפניה.

רביעית, שלם הסביר שהפגיעה היתה בין החלק האחורי של המשאית מצד ימין לבין החלק הקדמי של המרצדס מצד שמאל. התובעת טוענת ששלם סתר את עצמו בנקודה זו, אך לא כך הם פני הדברים. עיון בטופס ההודעה שרשם שלם בסמוך לאחר התאונה אשר צורף לכתב ההגנה, מראה שהוא טען בטופס כי החלק האחורי של המשאית היה זה שפגע במרצדס. בנוסף צורף לכתב ההגנה גם מכתב שכתב שלם ביום 16.2.11, שם הוא מפרט את נסיבות האירוע, מסביר שלשיטתו כשהוא כבר היה בצומת הוא ראה את המרצדס שמנסה להיכנס למסלול שלו ומוסיף כי "חלקו האחורי של העגלה פגע בחלקו הקדמי שמאלי של המכונית הנפגעת". במהלך החקירה בביהמ"ש העיד שלם כי רכב המרצדס "נכנס בקצה של העגלה" (עמ' 5, שורה 8) וכאשר ב"כ התובעת הציעה לו שבטופס ההודעה הוא מסר גרסה אחרת, הוא חזר על עמדתו והשיב כי רכב המרצדס "נכנס בגלגל האחורי של העגלה" (שם, שורה 12) וטען כי הוא לא אמר באף שלב שהפגיעה היתה בגלגל הקדמי של המשאית. משמע, שהן בטופס ההודעה, הן במכתב הנלווה והן בביהמ"ש, שלם הציג גרסה עקבית ולפיה במועד התאונה המגע בין הרכבים היה בין החלק האחורי-ימני של המשאית לבין החלק השמאלי-קדמי של המרצדס. הסתירה שנטען שהיתה לגבי נקודה זו – לא קיימת, וחשוב מכך הוא שהמשמעות הינה שהמשאית "הקדימה" את המרצדס והיתה קצת לפניה במועד האירוע. יש בכך כדי לכרסם כרסום נוסף בגרסת התביעה.

סיכום -

אשר על כן, והגם שהיו תמיהות אף לגבי גרסתו של שלם – מצאתי שהתובעת לא הרימה את נטל הראיה בהתאם למאזן ההסתברויות האזרחי – ודין התביעה להדחות. על התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בגין שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ (כולל מע"מ), בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"ד, 01 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: